החלטה בתיק בש"א 11253/07

1.                    לפני מספר בקשות בקשר עם ערבות שהופקדה על ידי המשיבה היא התובעת בגדרה של בקשתה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המבקש 1 (להלן: " המבקש").

2.                    ביום 2.12.04 ניתן על ידי כב' השופט שילה, צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המבקש, (להלן: " צו עיכוב היציאה"), לבקשת המשיבה שהוגשה בד בבד עם תביעתה הכספית נגד המבקשים. מתן הצו הותנה בהפקדת סך 150,000 ש"ח (להלן: " הערובה"). המשיבה הפקידה ערבות בנקאית על הסכום האמור (להלן: " הערבות הבנקאית"). בנוסף לצו עיכוב היציאה, ניתן גם צו עיקול זמני על נכסי המבקשים שהותנה בהפקדת סכום נוסף של 100,000 ש"ח, בקשה שאינה רלוונטית לצורך החלטתי.

3.                    לאחר דיון במעמד הצדדים, החליט בית המשפט, כב' השופט שילה בהחלטתו מיום 13.12.04, להשאיר את הצווים על כנם, תוך שהורה כי אם יפקידו המבקשים בטוחות בסך של 400,000 $ יוסר צו עיכוב היציאה. בטוחות בסכום האמור הופקדו ולפיכך בוטל צו עיכוב היציאה.

4.                    ביום  23.8.05 ביקשה המשיבה להורות על השבת עירבון, היא הערובה כהגדתה לעיל (בש"א 18350/06). המבקשים התנגדו לבקשה מטעמים שונים ובכללם כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר, כי נגרמו למבקש נזקים ניכרים עקב מתן צו עיכוב היציאה שהעירבון נועד לפצותו בגינם ועוד. הבקשה הובאה לפני כב' הרשם גלדשטין אשר הורה בהחלטתו מיום 17.7.06 כי אם לא יוגש הליך נפרד לגבי הנזקים להם טען המבקש שנגרמו לו עקב צו עיכוב היציאה וזאת תוך 30 יום, " יוחזרו הערבונות שהומצאו לעניין עיכוב היציאה מן הארץ". על ההחלטה הוגש ערעור (ע"א 2923/06), שנדון לפני כב' השופטת דותן. במסגרת הערעור נטען בין היתר כי צו עיכוב היציאה לא בוטל ולכן אין מקום להשיב את העירבון, כי נגרמו נזקים ניכרים למבקש שאותן נועד העירבון להבטיח ועוד. בפסק הדין בערעור מיום 20.12.06 דחה בית המשפט את הטענה לפיה יש להשאיר את העירבון מחמת שצו עיכוב היציאה לא בוטל, שכן  טענה זו לא הועלתה בבקשה נשוא הערעור על ידי בא כוחו דאז של המבקשים. עוד נקבע בפסק הדין בערעור כי השארת העירבון מוסדרת בתקנה 317 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: " התקנות"), לפיה אם לא חולט העירבון הוא יוחזר למבקש, ובאם חולט בחלקו, תוחזר יתרתו למבקש וזאת תוך 60 יום ממועד פקיעת הצו הזמני, ואם הוגשה בקשה לחלוט רשאי בית המשפט לעכב את החזרת העירבון עד להחלטה בבקשה. בית המשפט דחה את הערעור תוך שקבע כי ניתנת למבקשים אורכה של 15 יום להגיש בקשה לפי תקנה 371 (ד) לתקנות, אחרת יוחזר העירבון.

5.                    ביום 4.1.07 הוגשה לבית המשפט לערעור בקשה, בש"א 1297/04 להאריך את המועד להגשת הבקשה לחלוט העירבון למשך 15 יום. לאחר שהוגשה תגובה, הורתה כב' השופטת דותן בהחלטתה מיום 10.1.07, על מתן אורכה להגשת הבקשה לחלוט העירבון עד ליום 23.1.07.

6.                    לעמדת המבקשים הם הגישו ביום 23.1.07 בקשה לחלוט עירבון שנתמכה בתצהיר המבקש שאושר על ידי בא כוחו ביום 18.1. 06 (להלן: " הבקשה לחלוט העירבון"). בקשה זו הוגשה ככל הנראה בתוך התיק ולא כבש"א נפרדת אך מכל מקום לא נמצאה בתיק בית המשפט ואינה מצוייה בו. חותמת בית המשפט על העתק הבקשה לחלוט העירבון ובכלל זה המועד בו הוגשה, היא בלתי קריאה.

7.                    ביום 24.1.07 השיבה המזכירות את הערבות הבנקאית לידי באי כוח המשיבה.

8.                    המבקשים הגישו מספר בקשות, האחת, בש"א 11105/07 להשבת הערבות הבנקאית לבית המשפט. המשיבה טוענת כי הערבות הבנקאית הושבה לה כדין. השניה, בש"א 11235/07 שהינה בקשה לחלוט הערבות, שהינה למעשה העתק הבקשה שהוגשה לעמדת המבקשים ביום 23.1.04. לעמדת המבקשים נגרמו למבקש נזקים ניכרים עקב מתן צו עיכוב היציאה, כמפורט בתצהיר המבקש ולכן יש לחלט את הערבות הבנקאית בגין נזקים אלה. לעמדת המשיבה, דין הבקשה להידחות בין היתר מחמת פגמים שנפלו בתצהיר, העדר נזקים מוכחים כנדרש ועוד. בקשה שלישית, בש"א 5813/07 שעניינה הוספת מסמכים כראיות לטענות המבקשים בדבר הנזק שנגרם להם עקב צו עיכוב היציאה, מסמכים שלטענתם לא ניתן היה להגיש בצירוף לבקשה לחילוט העירבון. בקשה זו אינה נתמכת בתצהיר.

9.                    במסגרת הבקשה לחייב את המשיבה להשיב את הערבות הבנקאית טוענים המבקשים כי  לאור החלטת כב' השופטת דותן שהאריכה את המועד להגשת הבקשה לחלוט העירבון עד ליום 23.1.07, מועד בו הוגשה הבקשה בפועל, לא היה מקום שמזכירות בית המשפט תשיב ביום 24.1.07 את הערבות הבנקאית לידי המשיבה. בנסיבות אלה, ביקשתי את עמדת המזכירות לטענה. סגן המזכיר הראשי של בית המשפט הודיע לבית המשפט במכתבו מיום 16.8.07 כי החלטת כב' השופטת דותן להארכת המועד להגשת הבקשה לחלוט הערבות עד ליום 23.1.07, בש"א 1297/07, לא הומצאה לתיק המקורי בו הופקדה הערבות הבנקאית שהינו התיק נשוא הבקשות שלפני, ת.א. 2600/04. עוד נאמר במכתב כי הבקשה לחלוט הערבות הוגשה ביום 24.1.07 ולא ביום 23.1.07 כגרסת המבקשים, ומכאן שלא הייתה מניעה בידי המזכירות להשיב את הערבות הבנקאית לידי באי כוח המשיבה. ציינתי כבר לעיל שלא ניתן לבחון את המועד בו הוגשה הבקשה לנוכח אי בהירות העתק המצולם של הבקשה.

10.                סבורני כי בטרם הכרעה בבקשה להורות למשיבה להשיב את הערבות הבנקאית, מן הראוי לבחון האם יש מקום להיעתר לבקשה לחילוט העירבון שכן אם דין בקשה זו להידחות, ממילא מתייתרת הבקשה להורות על החזרת הערבות הבנקאית לתיק בית המשפט.

חילוט העירבון

11.                בחינת זכות החילוט, מחייבת הכרעה מקדמית בשאלה, מהו הסווג הנכון של הערבות הבנקאית אותה מבקשים לחלט, האם היא בגדר עירבון שניתן לפי תקנה 364(ב) שחילוטו מתאפשר לפי תקנה 371(א), או שמא היא ערבות לפי תקנה 364(א) שאינה ניתנת לחלוט וניתן להיפרע הימנה רק לאחר הוכחת הנזק שנגרם במסגרת תובענה או הליך נפרד לפי תקנה 371 (ב).

12.                לאחר בחינת התקנות, ההלכה הפסוקה ויישומה על נסיבות המקרה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לחלוט להדחות ממספר טעמים, ואבהיר:

13.                תקנה 364 לתקנות מסדירה את חיוב מבקש הסעד הזמני במתן ערבויות ומורה:

                  (א) בית המשפט לא ייתן סעד זמני אלא בכפוף להמצאת התחייבות עצמית כאמור בתקנה 365(ב), וכן ערבות מספקת, להנחת דעתו, לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת; בית המשפט רשאי לפטור מהמצאת ערבות, אם ראה שהדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

                  (ב)   בית המשפט רשאי לצוות על הפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע כי הדבר צודק וראוי בנסיבות הענין; בית המשפט לא ייתן סעד זמני במעמד צד אחד אלא בכפוף להפקדת עירבון בנוסף לאמור בתקנת משנה (א), זולת אם שוכנע כי בנסיבות הענין צודק וראוי לפטור מהפקדת העירבון.

                  (ג)   סכום העירבון לא יעלה על 50,000 שקלים חדשים; בית המשפט רשאי, אם ראה שהדבר מוצדק מטעמים מיוחדים שיירשמו, להגדיל את סכום העירבון מעבר לסכום האמור או להתנות את מתן הצו במתן עירבון אחר.

                  (ד)   הסכום הנקוב בתקנת משנה (ג) יעודכן ב-1 בינואר של כל שנה (להלן — יום העדכון) לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (להלן — המדד) שפורסם בחודש נובמבר שלפני יום העדכון, לעומת המדד שפורסם בחודש נובמבר שקדם לו; סכום שעודכן כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב, וסכום של חצי שקל חדש יעוגל כלפי מעלה.

תביעת הנזקים בגין הסעד הזמני והיחס לערבויות והערבונות שניתנו בגדרו מוסדרת בתקנה 371 לאמור:

                 (א) פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם.